אולי, אולי, אולי תרקוד איתי?

מיד כשמסתיים חנוכה ההתרגשות אצלי מתחילה.
החג שאני הכי,אבל, הכי אוהבת!!! מתקרב (נו טוב חודש, חודשיים...)
חג פורים!!!

מאז ומעולם אהבתי את פורים, החג הכי יצירתי, שבו חלומות מתגשמים וליום אחד כולנו לובשים זהות אחרת.
זה כמו קסם בעיניי... אברה קדברה והפכתי למישהי אחרת, וואו...

הכל מתחיל עשרות שנים לאחור, סבתא שלי, סבתא לונה ז"ל הייתה תופרת ואמא שלה, סבתא רבה שלי, סבתא שרינה, גם היא היתה תופרת.
הן היו בעיניי כילדה, הקוסמות, כל וילון ישן היה הופך בהינף מספריים לחצאית, וכל ציפית וציפה הפכו לחולצה חגיגית, קצת מלמלות וכפתור שנפרם ממעיל ישן והקסם הושלם.

גם אמא שלי, יודעת לתפור, ומעולם, מעולם, לא קנתה לנו תחפושת.
אני זוכרת לילות ארוכים בהם אמא שלי יושבת ליד מכונת התפירה ומכשפת לנו תחפושת, יחידה, מיוחדת ושונה.
ככה כל שנה.
לאחי, לאחותי ולי. ו... אפילו לה ולאבא שלי (למסיבת פורים של המבוגרים).
כל שנה מחדש, תחפושת חדשה. לא דומה לזאת שבשנה שעברה.

לימים הפכתי אמא בעצמי, ונולדה לי כנופיה לתפארת, ועדיין כמו ילדה אני מחכה לאותו הרגע, בו הקסם יתחיל.
לא משנה בני כמה הם ילדיי הם מצליחים לאתגר אותי תמיד.
מודה, אני מתה על זה.

פעם בקבוק של קולה



ופעם מקלחת (כן! מקלחת, כזו עם כל האביזרים)



פעם חתול תעלול


ופעם נסיכה


קשת בענן

 גנב



סמי הכבאי


איש הים ונער הקסם (מהתוכנית בוב ספוג)

ו... הרשימה ארוכה.

אז לכבוד פורים אני מזמינה אתכם להצטרף אליי ולעקוב, כי בכל שבוע בשבועות הקרובים אני אפרסם הדרכות בנושא תחפושות.
יהיו תחפושות שכל אחת יכולה לעשות, כאלה שמספיק דבק, וכאלה שצריך חוט ומחט, וגם כאלה למכונת התפירה.

ניפגש בפוסט הבא
שלכם
ליבנת