כשנולדה הנסיכה עוד הייתי גננת.
מודה שכשהגינקולוג אמר לי אחרי המי שפיר שזו בת עיקמתי את הפרצוף :-# ... כל מה שרץ לי בראש זה ורוד, ורוד, ורוד........
הגנבתי מבט לעבר האיש שאיתי ו... על פניו התנוסס חיוך מאוזן לאוזן, ענק! עצום! חייכתי אליו חזרה :-)
עד לרגע שבו החליטה הנסיכה לצאת לאוויר העולם עסקתי בעניין הורד.
מהר מאוד הנסיכה הבהירה לנו (כיאה לנסיכה) מי הבוס או יותר נכון הבוסית בבית.
אני שוטטתי בכל חנות אפשרית וניסיתי למצוא עוד צבעים מלבד: ורוד/סגול/אדום, משלא מצאתי החלטתי לייצר לה במו ידי, הרי יש לי שתי ידיים יצירתיות אז יאללה.
רק שתבינו שגדלתי אצל שני הורים יצירתיים, אימא גרפיקאית ואבא טכנאי שיניים, הכל הם עשו לבד, בנו, שיפצו, צבעו...
וסבתא שלי, סבתא לונה הייתה תופרת, ואימא שלה, סבתא רבה שלי הייתה תופרת.
(נראה לי שהבנו, לא?).
מודה! פחדתי! פחדתי פחד עצום ממכונת התפירה, כן! מודה!!!, מה עושים?
מתכננת, מודדת, גוזרת, מחברת בסיכות ו... מתקשרת לאימא שתבוא לתפור. ככה הכל התחיל.
לאחר שנתיים התבשלתי בשינויי, השינוי הגיע כשהנסיכה הייתה כמעט בת שלוש.
חתיכי נולד, והוא הילד הרזה, בעל העיניים הסקרניות, השקט ומלא האהבה אכן הביא איתו רוחות של שינויי, שינויי גדול מאוד.
מצאתי עצמי יותר ויותר סביב עולם היצירה ורציתי ללמוד משהו לנשמה. חלמתי שניים על קונדיטוריה כי אני אלופת האפייה, שיתפתי את האיש שאיתי שאמר: "אם תהיי קונדיטורית, לא יהיה לך יותר חשק לפנק אותנו בבית במתוקים" גם אתה זה הוא אמר בחיוך ענקי מלווה במיניות האופיינית לו.
חשבנו יחד ארוכות, באמת ארוכות, חצי שנה!!! ואז האיש אמר אולי תלמדי לתפור?
הפעם אני חייכתי והחלטתי ללכת על זה עד הסוף... נרשמתי למכללה לאופנה ולמדתי במשך כשלוש שנים עיצוב אופנה במסלול שהתאים לי כאימא וכבעלת עסק עצמאי (גן ילדים).
ומאז, מאז הכל היסטוריה...
הקמתי מותג לבגדי ילדות שנקרא "לונה" ע"ש סבתא שלי.
![]()
עברנו לגור בצפון, נוסף לנו הנינג'ה, ועוד, ועוד. לאחר ארבע שנים בצפון החלטנו לחזור הביתה, למושב, לשרון, לשקט שלנו.
כאן במושב שדה וורבורג הקמתי את הסטודיו שלי שבו אני מעבירה סדנאות וחוגים בתפירה, כאן אני מעבירה את הידע שלי למי שרק מעוניינת, כאן אני מאושרת ומלאה.
שתהייה שנה נפלאה מלאה בקסם ויצירתיות
ליבנת.
מודה שכשהגינקולוג אמר לי אחרי המי שפיר שזו בת עיקמתי את הפרצוף :-# ... כל מה שרץ לי בראש זה ורוד, ורוד, ורוד........
הגנבתי מבט לעבר האיש שאיתי ו... על פניו התנוסס חיוך מאוזן לאוזן, ענק! עצום! חייכתי אליו חזרה :-)
עד לרגע שבו החליטה הנסיכה לצאת לאוויר העולם עסקתי בעניין הורד.
מהר מאוד הנסיכה הבהירה לנו (כיאה לנסיכה) מי הבוס או יותר נכון הבוסית בבית.
אני שוטטתי בכל חנות אפשרית וניסיתי למצוא עוד צבעים מלבד: ורוד/סגול/אדום, משלא מצאתי החלטתי לייצר לה במו ידי, הרי יש לי שתי ידיים יצירתיות אז יאללה.
 |
| צילום: קלי בן ציון |
רק שתבינו שגדלתי אצל שני הורים יצירתיים, אימא גרפיקאית ואבא טכנאי שיניים, הכל הם עשו לבד, בנו, שיפצו, צבעו...
וסבתא שלי, סבתא לונה הייתה תופרת, ואימא שלה, סבתא רבה שלי הייתה תופרת.
(נראה לי שהבנו, לא?).
מודה! פחדתי! פחדתי פחד עצום ממכונת התפירה, כן! מודה!!!, מה עושים?
מתכננת, מודדת, גוזרת, מחברת בסיכות ו... מתקשרת לאימא שתבוא לתפור. ככה הכל התחיל.
לאחר שנתיים התבשלתי בשינויי, השינוי הגיע כשהנסיכה הייתה כמעט בת שלוש.
חתיכי נולד, והוא הילד הרזה, בעל העיניים הסקרניות, השקט ומלא האהבה אכן הביא איתו רוחות של שינויי, שינויי גדול מאוד.
 |
| צילום: קלי בן ציון |
מצאתי עצמי יותר ויותר סביב עולם היצירה ורציתי ללמוד משהו לנשמה. חלמתי שניים על קונדיטוריה כי אני אלופת האפייה, שיתפתי את האיש שאיתי שאמר: "אם תהיי קונדיטורית, לא יהיה לך יותר חשק לפנק אותנו בבית במתוקים" גם אתה זה הוא אמר בחיוך ענקי מלווה במיניות האופיינית לו.
חשבנו יחד ארוכות, באמת ארוכות, חצי שנה!!! ואז האיש אמר אולי תלמדי לתפור?
הפעם אני חייכתי והחלטתי ללכת על זה עד הסוף... נרשמתי למכללה לאופנה ולמדתי במשך כשלוש שנים עיצוב אופנה במסלול שהתאים לי כאימא וכבעלת עסק עצמאי (גן ילדים).
ומאז, מאז הכל היסטוריה...
הקמתי מותג לבגדי ילדות שנקרא "לונה" ע"ש סבתא שלי.
 |
| גרפיקה: טל דקרס |
עברנו לגור בצפון, נוסף לנו הנינג'ה, ועוד, ועוד. לאחר ארבע שנים בצפון החלטנו לחזור הביתה, למושב, לשרון, לשקט שלנו.
כאן במושב שדה וורבורג הקמתי את הסטודיו שלי שבו אני מעבירה סדנאות וחוגים בתפירה, כאן אני מעבירה את הידע שלי למי שרק מעוניינת, כאן אני מאושרת ומלאה.
שתהייה שנה נפלאה מלאה בקסם ויצירתיות
ליבנת.
 |
| צילום: קלי בן ציון |
תגובות
הוסף רשומת תגובה